דרכי הגאולה

בתורתו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק היתה אחדות בין הזרמים- עליה לארץ בשביל להקים שכינתא מעפרא. הקטגוריה בעצמה מעוררת סנגוריא עליונה על ידי הקב"ה עצמו.

השתוות רצון ישראל והקב"ה בשלב הכרחי בגאולה. רצון ישראל יתגלה כמתאים לרצון ה' מתוך חופש מוחלט, בהתאמה מלאה. לא מתוך ציות וביטול רצונם של ישראל לרצון ה', אלא מתוך התאחדות מוחלטת של רצון ישראל והנטיה האלוקית.

צריך לסגל הסתכלות על תהליך הגאולה עצמו, ולהבין שלמרות המשברים והקשיים- הוא טוב מוחלט. "ירידה לצורך עליה"-הירידה רק מאת ה' בגזירה ולא ע"י אדם פרטי בבחירתו האישית. אדם שמרצונו יורד כדי להעלות, רק פוגם ומזיק

בגלות, ההתמקדות הייתה במוסר הפרטי, אך בתהליך הגאולה עמ"י חוזר למקורו של המוסר - המוסר הכללי, ומתוך כך המוסר הפרטי מתעצם.

פרק י"ב ב"ישראל ותחייתו" ביחס לפרקים ו' - ח' ב"מעייני הישועה". הרב זצ"ל מסביר שגילוי המהלך האלוקי בכל ההסתר שבטבע פועל להופיע אורו של משיח ע"י החיבור לעשייה וע"י הכשרת הלבבות.

מה תצעק אלי - דבר אל בני ישראל ויסעו. ביאור הצורך בהשתתפות ישראל בגאולה, בשתי קומות: א' - כאשר אין כביכול ביד ה'לעזור ללא השתתפות עמ"י, ב' - גאולה שלמה תהיה רק ע"י השתתפות עמ"י.

הכשלונות של עם ישראל אינם לשם ריחוק מהאור אלא הם בגדר מסכים שעוזרים לקלוט את האור ללא להסתנוור ממנו.

תקומת כנסת ישראל ושכלולה אפשרית אך ורק ע"י התורה. כוחותיהם של ירבעם ודוד, כנסת ישראל וכח התורה. עמ"י הוא בעל גוף קדוש וללא הקודש והתורה אין עמידה בעולם.